טרי קאמינגס – האיש שלקח את התרופות בזמן

הקדמה

אחד היתרונות בלהיות הבן דוד היותר צעיר הוא שיש לך בן דוד יותר מבוגר. למשפט האקסיומטי הזה יש אפסייד ודאונסייד. מצד אחד, הוא יכול לתת לך הסבר ממצה על העולם שכרגע נכנסת אליו, נגיד "באמריקה יש כדורסל אחר… האלופה שם היא אלופת העולם". מצד שני, הוא כבר תפס לך קבוצה שאתה לא יכול לאהוב, כי אלה הכללים. הוא הרוויח לעצמו שלוש אליפויות במוטור סיטי, ואתה נשארת עם אליפות ההטבעות של קני ווקר, ואדי קארי בקצה הספסל. על כל אלה שמעתם בטור הראשון שכתבתי להופס.

מצד אחד, הוא נותן לך מיפוי מצוין של הליגה הטובה בעולם, וחוסך חודשים של לימוד בעולם שלא מנדב מידע. מצד שני, הוא יכול למכור לך כל זבל לא בדוק שעולה על דעתו, ואתה תאמין לו.

אז הנה אני אומר את זה – ניצן, התחבושת על אמת היד של טרי קאמינגס כנראה ל א שימשה למדידה מהירה של לחץ הדם. הפכתי את האינטרנט ולא מצאתי לזה אישור.

מצד שני, כן הייתה מכונת החייאה על הספסל, מוכנה לחשמל אותו חזרה לחיים אם הוא ימות באמצע משחק.

להאנק גאת'רס, לעומתו,  לא הייתה שום תחבושת על היד.

הסיפור של האנק גאת'רס

ב9 בדצמבר 1989, במהלך משחק של לויולה מרימאונט נגד סנטה ברברה, התמוטט האנק גאת'רס בזמן שזרק עונשין. הוא פונה לבית חולים מקומי, והתאושש. מאוחר יותר אובחן גאת'רס כסובל מטכיקרדיה חדרית – ventricular tachycardia, מחלת לב שהן השם העברי שלה, אוץ לב, והן הלטיני (מהר – tachys, לב – kardia), מרמזים על השפעותיה. תת המין של הטכיקרדיה החדרית של גאת'רס היה כזה שידוע כגורם מוות פתאומי אצל ספורטאים, ובכלל.

כשהתמוטט, היה גאת'רס בן 22 ועשרה חודשים. עם "7'6 הוא לא היה גבוה במיוחד, אבל כן חזק ומהיר. הוא אהב לשאוב ריבאונדים, לזרוק מקרוב, להטביע ולרוץ במתפרצת ולהטביע. הוא היה סוג של בארקלי צעיר וזריז, עם עתיד מבטיח, ומחלת לב קטלנית.

מה עושה "האדם הסביר" כשמתגלה אצלו מחלת לב קטלנית?

סביר להניח שאחת, לפחות, מבין שתי האפשרויות הבאות:

1. מפסיק לשחק כדורסל.
2. מתייעץ ברופא ולשמוע בקולו.

האנק גאת'רס המשיך לשחק כדורסל. הוא התייעץ עם רופא, אבל אחרי שהתרופות שקיבל פגעו בתפקודו על המגרש, הפסיק לקחת אותן.

למה? כי לא תמיד אנשים עושים את מה שטוב עבורם ועבור הסובבים אותם.

למה? כי הם לא חושבים על התוצאות השליליות.

למה? כי הם חושבים רק על התוצאות החיוביות, ועל מה שהם רוצים לעשות עכשיו. אם הם עושים משהו שהם אוהבים באמת.

האנק גאת'רס שיחק את המשחק שאהב, ברמה אליה הורגל, עוד שלושה חודשים, עד הרביעי במרץ, 1990.

הנה מה שקרה באותו יום.

ראשית, ניהל גאת'רס שתי שיחות גורליות.

ורנון האטורי, הקרדיולוג שלו, הזהיר אותו שאם לא יגדיל את מינון התרופה למנה המתאימה לו, לא יוכל לשחק בACC. אמר, וגאת'רס בשלו, לא לוקח. "לפחות תפסיק לשחק אם תרגיש לא טוב, ותתקשר אליי", התחנן הרופא. אהה.

אחר כך התקשר גאת'רס לחבר. "אתה בטוח שזה שווה את זה?", שאל אותו, "אולי תוותר על המשחק…"

האנק ענה לו:

"What if someone told you to stop playing in a band and be a record producer or manager?" Gathers retorted. "If you kill that dream of mine of playing in the NBA, you might as well kill me."

מי שלא מצטמרר, שיצביע ואני אתרגם בשבילו.

משם הלך למגרש, ושעה וחצי לפני שהתחיל נתן ספרינטים סביבו, כדי להוכיח. מה ולמי? את זה נותר לנו רק לנחש.

במהלך המשחק, חודש אחרי יום הולדתו ה23, הוא עלה לעוד אלי הופ, ואחריו צנח לרצפה ולא קם יותר. כשניגש אליו רופא הקבוצה אמר לו גאת'רס מילים אחרונות –   "I don't want to lay down".

וזה, תודו, מסכם הכל.

הוא פשוט לא רצה לשכב. לא לשכב, לא להרגיש חולה ולא לוותר על החלום. גאת'רס  קיבל עוד שלושה חודשים של כדורסל, כפי שרצה, ושילם עליהם בחייו.

שווה את זה? קחו דקה לפני שתחרצו משפט. דקה אחת ודוגמא אחת של מישהו אחד.

ולענייננו.

טרי קאמינגס

גם טרי קאמינגס התמוטט על המגרש. הוא היה בן 21 ותשעה חודשים, רוקי במדי הקליפרס כשהיו עוד סן דייגו, במשחק נגד יוטה. הגורם היה קצב לב לא סדיר (cardiac arrhythmia) עקב מחלה. שלושה ניחושים איך קראו לה. אהה, טכיקרדיה חדרית. כמו גאת'רס.

מה עשה קאמינגס? הלך לרופא, קיבל מרשם ולקח את התרופות שלו בזמן. ואז שיחק עוד 17 עונות.

איך היה? תשפטו בעצמכם – בסיום העונה בה התמוטט לקח את רוקי השנה, ואז המשיך לעוד תשע עונות של 21.2 / 8.5 / 2.5 בנקודות, קרשים ומסירות, עם חטיפה וחצי למשחק ב34 דקות במשחק, ושני משחקי אולסטאר. עונה בסן דייגו, חמש במילווקי ושלוש בספרס.

נמשיך. בשבע העונות שאחרי ההתמוטטות החסיר קאמינגס 13 משחקים, מתוך 576! חישבתי. זה פונקט מעל 2 אחוז. אף אחד מאותם חיסורים לא היה קשור ללב. Damn, איזה שחקן!

אתה אומר לעצמך, בן אדם, קח חופש…. תגיד שיש לך לחץ בחזה, סחרחורת, משהו… מה אתה צריך לטוס ל41 משחקי חוץ בעונה? יש לך תירוץ מהמוכן, תישאר במיטה, אף אחד לא יכעס… כלום. דבר אל הלמפה. עוד משחק, עוד כרטיס. 21, 8, 2. 21, 8, 2. וכו'. איש ברזל, יציב כמו הגברת הירוקה עם הלפיד בניו יורק.

מילה על קאמינגס כשחקן. הוא היה 2.06, גדול כמו פאוור פורוורד ומהיר כמו סמול. קליעה לא משהו, בעדינות, אבל תמיד נלחם על כל כדור, לא מוותר על אינטש, אפילו לא לרודמן, ערב אחרי ערב אחרי ערב. בלי חופשות מחלה, בלי ימים מקוצרים, בלי תירוצים. תראו בעצמכם.

כל זה, עד הפציעה.

בקיץ של 92' קאמינגס יצא לשחק עם החבר'ה. אתם יודעים, שלוש על שלוש כדי לשמור על הפרקים משומנים לפני שחוזרים לעבודה. תנועה לא נכונה, אולי זינוק, או מכה, לא ברור. התוצאה הייתה ברך מפורקת, בחוץ 74 משחקים, ותחילת חצייה השני של הקריירה.

מאז קאמינגס שיחק עוד שבע עונות. המספרים היו אחרים לחלוטין ממה שהתרגל. אחרי עוד עונה חלשה של 7 ו 5, עזב את הספרס והתחיל לנדוד. חזרה למילווקי, אחריה סיאטל וקצת פילדלפיה, ואפילו כמה דקות בניקס. לסיום שתי עונות בגולדן סטייט. הממוצעים, כרגיל אצל קאמינגס, היו די קבועים, אבל עכשיו הסתובבו סביב 8 ו – 5.

אחרי 18 עונות עמוסות, פרש טרי קאמינגס במדי גולדן סטייט. הוא סיים עם 19,460 נקודות, שקלע ב1183 משחקים, במהלך 33,898 דקות, כולן עם לב פגום ומתוחזק בתרופות.

בשבילי, טרי קאמינגס הוא מילווקי. יחד עם ג'ק סיקמה הלבן, ריקי פירס האלגנטי וסידני מונקריף הקטן הם היו קבוצה סולידית, חביבה ובלתי מזיקה. תמיד בפלייאוף, תמיד עפים בין סיבוב ראשון לשני, עם ביקור אחד בגמר המזרח, לצורך קידה מתחייבת לבוסטון הגדולה והפסד. אחר כך, בספרס ובאחרות, היה חלק מקבוצה, אבל לא כמו שהיה מילווקי.

עכשיו אנחנו לקראת סיום. למדנו היום על שני שחקני כדורסל עם אותה מחלת לב קטלנית, שהופיעה אצל שניהם בערך באותו גיל.

האחד תואר כ"לב" של הקבוצה, כמנהיג ולוחם, על המגרש ומחוצה לו. הוא היה במקום בחיים שבו רצה לשחק את המשחק שאהב, כפי שאהב. הוא גם היה במקום שבו יותר מהכל רצה להוכיח. להראות למי שאמור היה לראות כמה הוא שווה. ומכל הסיבות האלה, גאת'רס לא לקח את הכדורים שלו, ולכן מת על המגרש.

השני היה לוחם על המגרש, אבל מחוצה לו נוצרי מאמין ומוזיקאי חובב. קשור? או שכן או שלא. מה שבטוח, טרי קאמינגס לקח את כל התרופות שלו, ובזמן, ושיחק 18 עונות בNBA. כל זמן שהיו לו שתי ברכיים, גם היה כוכב. היום, בגיל 52, קאמינגס אמנם כבד יותר, אבל עושה מה שהוא אוהב ומאמין בו. טרי קאמינגס הוא היום מטיף וכומר עם קהילה קטנה אך מגובשת, ומוזיקאי שמקליט את הזבל הדביק שלו כאוות נפשו. יש לו שלושה בנים, שאני מאמין שאוהבים ומעריכים אותו.

אני גם מאמין שכל בוקר הוא לוקח את התרופה שלו, בדיוק כמו שאמרו לו.

אמן.